איזה קשר לספורט או לפעילות גופנית היה לי בדיוק? אני רחוקה מזה שנות דור, שנות אור. בשבילי לטוס לירח או ללכת לחדר כושר היו היינו- אך. משימות בדרגת קושי זהה. מה יש לי לעשות בחדר כושר? להצחיק את כולם או שכולם יצחקו עליי?

בשנים האחרונות הרגשתי שאני חייבת לזוז; סיבוב קטן של הליכה או צעדה כבר לא מספיק. אבל איך? באיזה כיוון? לא יכולתי לדעת.

ביום בהיר אחד, הבת שלי עדכנה אותי שבחדר הכושר הקרוב לביתי יש קבוצה של נשים שנלחמת בעודף משקל בצוותא, ומי שמנהלת קבוצה זו היא מאמנת כושר מצוינת, משכמה ומעלה, אחת מהמקצועיות ביותר בארץ בתחום זה ושמה אור-לי הופמן בר.

בלי לחשוב הרבה החלטתי שזה בדיוק מה שאני צריכה. אלוהים עדי – כמה מהר השתכנעתי שההחלטה הייתה נכונה.

כשזה קרה, בפעם הראשונה בחיי, כשנכנסתי לחדר כושר, את ההתחלה אני זוכרת במטושטש, אבל מה שאני זוכרת בבהירות זה שאור אור-לי והצוות המצוין שלה, שמורכב מתזונאית (חיה רובינשטיין) וממאמנת כושר נוספת (תמר לב –עוז) העניקו לי תחושה נהדרת, תחושה שקשה להעביר במילים. הצוות עובד במקצועיות, תומך ומחזק לכל אורך הדרך.

כבר מהאימון הראשון חשתי מלאה בכוחות ובאנרגיה ומיד הרגשתי שמעכשיו מתחיל שינוי גדול בחיי. הגעתי לאימונים חדורת מוטיבציה ורצון עז להשיג הישגים, נתתי מעצמי הכול כדי להשיג את היעדים שהציבה בפניי המאמנת שלי. מילאתי בהתלהבות את כל המשימות שהיא דרשה ממני.

אני רוצה להסיר כאן את הספק, של תחושה או דעה מוטעית שכל זה משחק ילדים. אני יודעת כיום, שאימוני כושר הם עבודה קשה מאוד. כדי להצליח במשימה שהצבתי לעצמי השתמשתי בכל הכוח הפיזי והנפשי שלי, כשהזיעה ניגרת מגופי, באופן שקשה לתאר אותו. השקעתי ונתתי את כל כולי.

בעבר הייתי בטוחה שאיני מסוגלת כלל לבצע אפילו תנועות או אימון קליל. כיום אני מבינה ורואה את השיפור העצום שמתרחש וכל יום הוא יותר טוב מקודמו, וזה תופס תאוצה משמעותית קדימה שלא ניתנת לעצירה.

המסקנות עד עתה הן שאין שום דבר בלתי אפשרי עבור אדם שמאמין בעצמו, בכוחו וביכולתו, לקבל החלטה ולקחת את גורלו בידיו. הדבר החשוב ביותר הוא לקבל החלטה. ההמשך הוא כוח רצון ובחירה נכונה של המנהיג.

תחפשו תמיד מקצוען בעל ניסיון מאחר שלאדם שהוא כל כך רחוק מספורט קשה לדעת מה היכולות שלו וכיצד הוא מסוגל לדחוף את עצמו להגיע למטרה שהוא מציב לעצמו.

בכל פעם כשאני מזכירה את שם המאמנת שלי אור-לי, אני מדברת על אדם יוצא דופן ודגול; אני חשה הכרת טובה, אהבה ותודה. ברור לי, כי את הדחיפה החזקה שלה, עידודה ואת ה"פוש" שנתנה לי – להתאמן ולעסוק בספורט – לא יכולתי לבצע לבד.

בראשית הדרך חשתי כי מה שאני עושה הוא ניסיון להזיז הר בשם "עודף המשקל". אני מאוד רוצה לתאר לכם ולשתף אתכם בתחושת הקלילות שמלווה אותי מהרגע שהבנתי שהתהליך אכן התחיל והמשקל התחיל לרדת: חברות וחברים,- אני מרזה! מתחולל בי פשוט נס!!

מאותה שנייה, עם הקילוגרמים הראשונים שנשרו ממני, כבר חשתי שסלע גדול נגול מעל כתפי. ממש בא לי לרוץ, לקפוץ, לעוף וליהנות מהחיים. באמת החיים מלאים בהפתעות!!!

בגיל 53 הבנתי שספורט זה נהדר ושאימונים ייהפכו מעתה ואילך לחלק בלתי נפרד מחיי.

אני רוצה לציין, שתזונה מתאימה ואימונים משתלבים בקלילות; זה נעשה בכיף ולא מכביד עליי. פתאום נעלם לי הרצון הכפייתי למתוק. כל מה שאני ניזונה ממנו כיום מספק אותי, טעים והכי חשוב – בריא.

פרט לאושר ולשמחת החיים שממלאים אותי, נשרו ממני 16 (!) קילוגרמים מיותרים במשך ארבעה חודשים בלבד, נכון לכתיבת שורות אלה.

עיניכם הקוראות עדות: אני ממשיכה כמו רכבת הדוהרת במדרון ואף לא אחד יעצור אותי!

בהמשך אני אפרט כיצד אני עושה את זה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *